חינוך, כפי שאנו רגילים לחשוב עליו, מתבטא בשימת דגש על הלמידה עצמה- שיעורים, ספרים, מחברות ולוח הכיתה. כל אלה משמשים כאמצעים דרכם המערכת מובילה את התלמידים אל היעדים הלימודיים והחינוכיים שהציבה לו. על פי התפיסה שלנו בתימורה, חינוך שמצמיח ומפתח לטווח ארוך ועמוק הוא החינוך ההוליסטי, הרואה את הנער והנערה בכל הממדים של חייהם: רגשי, חברתי, לימודי ורוחני. הגישה הזו מתבטאת קודם כל בהתבוננות על הנערים והנערות מתוך הבנה שהם מכלול המורכב מהמון פרטים המצריכים מבט כולל ומעמיק ומענה רחב. חינוך לשיטתינו, אין משמעו פיתוח ספציפי באדם, אלא התבוננות והצמחת כל מה שהוא. בתימורה השאלות הראשונות שצפות במפגש עם תלמיד הן- מי הנער/ה שעומד מולנו? מה הוא כולל בו ואיך אנו יכולים לאפשר לכל החלקים שבו להתפתח? זה דורש מענה מהבסיס הגשמי ביותר ועד לרוח ולשורש של נשמות הנער והנערה המגיעים למסגרות שלנו.
מקומה של הפדגוגיה בתימורה
בתימורה אנו רואים ערך גדול ובסיסי בחינוך הפדגוגי ובלמידה בפרט, אלא שבעין החינוכית שלנו, הפדגוגיה אינה תכלית מצד עצמה. אנו מאמינים שהפדגוגיה היא סולם שבעזרתו הנער מתנסה בהרבה מיומנויות, כלים, יכולות וכישורים שדרכם הוא מתפתח ומפתח מסוגלות ללמוד, לחקור ולהעמיק. אנו מאמינים שהכלי הפדגוגי צריך להפוך לכזה שדרכו נוכל לראות את התלמיד ולהתאים אליו את הדרך הלימודית שלו. המשמעות הפרקטית של זה היא קודם כל לראות את הנער לפני התפוקה שהוא מניב, לזכור שהתפוקה המספרית שלו היא רק צוהר להתבוננות על התהליך הפנימי המתקיים בו. כשהפדגוגיה היא חלון התבוננות למצב הנתון של הנער והנערה, הסדר מתהפך. במקום שהתלמיד יהיה במרדף אחר ציונים ויעדים שהציבה לו המערכת, הופכת הפדגוגיה לכלי עזר דרכו אנו מכירים את יכולות הנער ומתוך כך מציבים יחד איתו יעדים מותאמים. כשזה מתרחש, זוכים הנערים והנערות לקחת חלק פעיל בלמידה, בקניית כלים ייחודיים להם ובפיתוח יכולת תלמידאות מצד עצמם.
אנו זוכרים תמיד שישנה משאלה אצל כל נער ונערה, גם אם לא מדוברת- להצליח בלימודים העיוניים ולהרגיש חלק מקבוצת השווים. הרבה פעמים הנערים והנערות לא מאמינים שיצליחו ולכן אף לא מעיזים להגות את החלום בפיהם, אך זה בדיוק תפקידנו כאנשי חינוך וטיפול, לעזור להם לפתח מסוגלות מתוך התבוננות בעולם הרגשי שלהם והבנה שהם אינם כלי לכיבוש יעדים וציונים שהציבה המערכת. אנו משתמשים בפדגוגיה על מנת לראות את הנער והנערה, לבנות להם כלים מותאמים ליכולות ולפניות הרגשית שלהם ולדייק את הלמידה כך שתעצים ותהפוך אותם לסקרנים ולומדים, לבוגרים מגשימים ויצרנים.
מרחבי ההתפתחות בתימורה
מתוך התבוננות על הנערים והנערות כמכלול שמצריך עבודה עם סך חלקיו על מנת להתפתח ולהירפא, אנו מאמינים במסגרות המקיימות מרחבים מגוונים לביטוי ומימוש יכולות התלמידים כחלק משמעותי בתהליך הכולל. במסגרות שלנו הקמנו מרחבים יצירתיים ורוחניים שמתכתבים עם מרכיבים שונים באישיות הנערים והנערות כך שכאשר הם מתנסים בהם, הם נפגשים עם עוד חלקים בתוכם ואף זוכים לרפא עצמם דרך עשייה שמתחילה בעבודת כפיים ומחלחלת לאט ללב ולנשמה. נוסף על אלה, מרחבי היצירה המגוונים חושפים בתלמידים את הכוחות והכישורים הייחודיים להם ומעניקים מחדש את חווית היצירה וההצלחה שאבדו בדרך.
צוותי החינוך בתימורה
על מנת לקיים את תהליכי ההתבוננות, הריפוי והצמיחה העמוקים המתרחשים במסגרותינו, נדרש צוות תומך שמוכן לנכוח באופן חשוף ודינמי מול התלמידים ואף יותר מכך, מול עצמו. המוטו שלנו בתימורה הוא התפתחות ולמידה מתמדת. על מנת לשמור על מקצועיות בכל המרחבים, כולם נדרשים להתבוננות והעמקה- מהמנהלים של המסגרות השונות ועד הרכזים, המחנכים והמטפלים. אנו מאמינים שדוגמא אישית היא החינוך שמשפיע באופן הכי עמוק, לכן נדרש מהמורה או המטפל להסכים להתבונן בתוך עצמו, לעבור תהליכים עמוקים ולהשתנות יחד ולצד התלמידים. התהליך שיעבור הצוות מול עצמו, ישקף בהרבה את התהליך שיעברו התלמידים.
לסיכום, ההתבוננות והגישה החינוכית ההוליסטית, משקפת את הבסיס ממנו אנו פועלים ומחנכים בתימורה. המשאלה שלנו היא להמשיך ולהתחדש כל העת בכלל מסגרותינו. להרחיב את המענים עבור התלמידים באמצעות מרחבים מותאמים ולעטוף את הצוות בליווי רגשי מתמשך ובלמידה מעמיקה של השיטה החינוכית שלנו. כל זאת, כדי להמשיך להוות בית חינוך שמתפתח, משתכלל ומרפא לעומק ולטווח ארוך את בני הנוער בישראל.
תימורה- מבט לעתיד
עמותת תימורה מבקשת להוביל שינוי אמיתי ורחב באקלים החינוכי במדינת ישראל. מתוך שאיפה זו הקימה העמותה את בית תימורה– בית חינוכי לצוותים, עובדים סוציאליים והורים לנערים מתמודדים. בימים אלו העמותה פועלת להפוך את שיטת העבודה שלה לתורה כתובה ובניית מודלים מעשיים שיאפשרו לכל מוסד חינוכי דתי או חילוני, ליישם את עקרונות הגישה, ולהעניק לתלמידים לא רק כלים לימודיים אלא גם מענה רגשי עמוק ומשמעותי. זאת מתוך ההבנה שהכאב והצורך במענה עבורו, רחב ויכול לתרום לחברה כולה.