כיתה יב'. הנער כבר לא רק בורח מהעבר, הוא מתחיל לבחור את העתיד, בסוף השנה הזו הוא גם יצטרך לבחור לאן הוא ממשיך. אם בשלב הראשון הוא היה בתלות היום הוא כבר לקראת עצמאות. מפגשי הקבוצה של הכיתה הופכים למרחב של אינטימיות. אחד המפגשים השבועיים המשמעותיים בשנה זו הוא "מדורת השבט". בכל שבוע נער מספר את סיפור חייו. הכיתה מקשיבה, משתפת איפה זה פגש אותה ונותנת עין טובה. זה רגע מזוקק של מפגש בין לבבות פתוחים.

הנערים מתחילים לגלות את עצמם מחדש. יש בהם גם אור וגם צל והם מפסיקים להתבייש באף אחד מהם. הקשר עם הצוות כבר לא רק חד צדדי אלא קשר שיש בו יחסים והדדיות.

אני זוכר נער שבמשך שנתיים היה "הולך ובא". לא סופר אף אחד. משתמש בסמים. לא מצליחים לגעת ולהתקרב אליו. היינו כבר מיואשים. יום אחד הוא עבר שוד קשה בעיר. באותו רגע משהו בו נשבר, הוא איפשר לכל המילים והחיבוקים שעמדו על פתח ליבו החסום להיכנס. מאותו רגע הוא התחיל להשקיע. ללמוד לבגרות מלאה. להתאמן 3 פעמים בשבוע. להתחזק רוחנית. לייצר קשרים משמעותיים. משהו בו התחבר. לא בגלל שהסללנו אותו לשם אלא מתוך בחירה. הוא נהיה חי הנושא את עצמו.

בשלב הזה הנערים מגלים שהחיים ה"רגילים" לא כאלה משעממים. שהשגרה לא בהכרח מאיימת. הם יותר סלחניים לעצמם. וגם גאים. גאים ששרדו. לא גאווה גרנדיוזית, אלא כזו שנובעת ממפגש אמיתי עם הכאב ועם כוחות החיים.

המדדים הטובים ביותר לתהליך מיטיב הם יכולתו המחודשת של הנער ליהנות בחייו, ולהיות מעורב מעורבות מלאה ביחסים עם אחרים. זהו שלב שמאפשר חיבור מחודש לחיים. לא חיים ללא כאב – אלא חיים שיש בהם מקום לכל החלקים.