מי שמכיר את עמותת תימורה על מסגרותיה המגוונות והמקצועיות כיום, יתקשה לדמיין כיצד התחילה את דרכה.
זה מתחיל בשנות האלפיים, תקופה שבה בקרב הציבור הדתי לאומי, התופעה של נוער נושר לא רווחת או אולי יותר מכך, לא כזו שמכירים בה ויודעים לתת לה שם ומענה מותאם.
עם זאת, לדמויות חינוכיות רגישות שידעו להתבונן, התופעה בלטה לעין, כאבה וזעקה ליצירת מענה אמיתי עמוק. הגרעין התורני במעלה אדומים מבחין בתופעה של נערים מבתים דתיים שלא מצליחים לעמוד בדרישות המסגרות החינוכיות ונפלטים מהן. זה מוביל אותם לפנות לאריאל סוקולוף, אז תושב מעלה אדומים בשכונת מצפה נבו ותלמיד בישיבה, שעסק בפעילות בתחום הבלתי פורמלי. לאור הפנייה, הוא מסייע באיתור הנערים ומייצר קבוצה שמתבררת כלא קטנה בכלל.

בתחילה נבחנה האפשרות לשלב את הנערים בלימודים תורניים, אך מתוך הבנת הצרכים הרגשיים והנפשיים של הנערים, הוחלט להתמקד בפעילויות מעשיות כמו עבודה בפינת החי, חקלאות ותחומים נוספים המאפשרים חוויה של עשייה, אחריות ומשמעות. בהמשך השנה, הנערים הגיבו בחיוב להצעה ללמוד לבחינות הבגרות, לשם כך התגייס צוות מורים במקצועות השונים והנערים להפתעת כולם משיגים ציונים גבוהים במיוחד.
תהליך זה הדגים את הפוטנציאל הלימודי של הנערים כשהם מקבלים מענה מותאם ותמיכה הולמת. לאחר התגלגלות של שנתיים, גיוס אנשי צוות מומחים בתחומים השונים ובניית תפיסת עבודה ראשונית, הצוות מבין שעל מנת לתת מענים עמוקים ורחבים ולא להסתפק באחזקה בלבד, עליהם להפוך לעמותה מוכרת.

כך, עם אינטואיציה, חלום וידיעה פנימית עמוקה עושה הצוות של עמותת תימורה את צעדיו הראשונים, דרך חיבורים אמיצים ושותפות עם אנשים טובים שראו את החידוש והרפואה הגדולה שביוזמה ומובילים את המשך העשייה ל"יפתח", המוסד הראשון של תימורה, המתמקם באבנת ששוכנת בצמוד לחופיו הקסומים של ים המלח.