באותה המידה שאנחנו בתימורה רואים בשימוש בסמים בעיה סיכונית, אנו רואים בה סימפטום שמזמין למבט מעמיק יותר על חלקים פנימיים בנערים ובנערות. במקרים קיצוניים של שימוש בסם, נמליץ על שהייה קודמת במוסדות גמילה כדי לאפשר התנקות עמוקה שתאפשר תהליך. במקרים של שימוש פחות יותר, כמו כל התמודדות אחרת איתה נערים ונערות מגיעים אלינו, נשתדל להסיט את המבט מהסימפטום ולמקד קשב והתבוננות בחסך הפנימי המבקש מילוי. במקרים כאלה, המענה שאנחנו נותנים לא מתחיל בדרישה לגמילה מיידית, אלא ביצירת קשר.

שלושה עקרונות מנחים את תחילת הדרך:

1. קבלה – התפקיד המרכזי שלנו מול נער או נערה שמשתפים כי הם משתמשים בסמים, הוא לשדר חוסן ומסוגלות להתמודד עם זה. לשדר אמונה בנער ובתהליך שיצליח. השלב הזה חשוב גם כדי לייצר את הנתיב הפתוח לשיח בפעמים הבאות מבלי שהנער והנערה יחששו מתגובה קיצונית שלנו לדבר. מתפקידנו להעניק לנער ולנערה שייכות, להושיט להם יד שכאן כדי להישאר ולהוציא אותם מהבדידות. הם מצידם יתבקשו להשיב שקיפות ושיח על הדברים כפי שהם מבלי להסתיר, להכחיש או להתבייש.
2. נכונות לתהליך – מתוך הבנה שהסם משמש כרגע מענה לכאב, אנו מצפים לשותפות מלאה של הנער/ הנערה בתהליך חיפוש אחר דרכים בריאות יותר לוויסות, ביטחון והתמודדות רגשית.
3. שימוש בקשר – הכלי המרכזי לריפוי הוא קשר. כל פנייה להתנהגות סיכונית מתבססת על פגיעה בתוך קשר כלשהו, לכן הדרך היחידה להירפא הוא לחזור למקור הכאב, למקור הפגיעה להסתכל עליה, לדבר אותה ובסוף גם ללמוד איך לייצר נתיב חדש, בריא ומצמיח של קשר. סמים הם תחליף לקשר, והפרידה מהם מתאפשרת בהדרגה דרך חוויות חוזרות של קשר משמעותי, אנושי ומחזיק.